פרויקט טכנולוגי שנתקע כמעט אף פעם לא נתקע בגלל באג. הוא נתקע כי הגיעו לנקודה שדורשת החלטה שאף אחד לא קיבל בהתחלה, ועכשיו כל אפשרות עולה כסף.
הראשון הוא בעלות על נתונים. כשלכל מחלקה יש גרסה משלה לאותו לקוח, מישהו צריך להחליט מי הגרסה הקובעת. אם זה לא הוכרע באפיון, זה יוכרע בחודש השישי — אחרי שכבר נבנו שלושה מסכים על ההנחה הלא נכונה.
השני הוא הגדרת הצלחה. ארגון שלא הגדיר מה נחשב עסקה סגורה או פנייה שטופלה, יגלה שהמערכת מציגה מספרים שאף אחד לא מסכים עליהם. בשלב הזה כבר אי אפשר לדבר על שיפור, כי אין בסיס להשוואה.
השלישי הוא מי אחראי אחרי העלייה לאוויר. פרויקט בלי בעלים פנימי מגיע למצב שבו הספק סיים, הצוות לא הוטמע, ואין מי שיחליט על השינוי הקטן שהיה הופך את המערכת לשימושית.
המכנה המשותף לשלושתם הוא שאף אחד מהם אינו שאלה טכנית. כולם שאלות ארגוניות שאפשר להכריע בשבוע הראשון, בפגישה אחת עם האנשים הנכונים בחדר. זה בדיוק מה שמסמך אפיון טוב עושה: הוא לא מתאר מערכת, הוא מכריח הכרעות.
השורה התחתונה
אם אתם יודעים לענות על שלוש השאלות האלה לפני שמתחילים לבנות, רוב הסיכונים בפרויקט כבר מאחוריכם.